semantics

6 באפריל 2016

סמנטיקה של עבר ועתיד

לחזות או לא להיות

יום יום יוצא לנו לשמוע על תחזיות מפיהם של מומחים כאלה ואחרים לגבי עתידו של המין האנושי. הרובוטים יחליפו את בני האדם, אחד טוען. אלה יוכלו לבצע את כל משימות האדם ביעילות רבה יותר. ואנחנו, אנחנו נישאר נטולי כל מעש-  מין של פרזיטים הנידון לאבדון לעולמי עד.
כשחושב האדם הקונבנציונלי על העתיד, הוא מעלה בדעתו שינויים טכנולוגיים כאלה ואחרים כמו למשל, מה יחליף את האייפון. אולם, האינטואיציה שלנו מטעה אותנו בכל הנוגע לעתיד לבוא. בהסתמך על חיזויי עבר רבים אשר התבררו כוזבים, אנו נוכחים לגלות עד כמה טכנולוגיות שהן שונות מהותית ממה שאנו מכירים, הן אלה אשר יגיחו אל אוויר העולם בסופו של דבר. גם טכנולוגיות מן ההווה יקבלו תפנית שאין ביכולתנו להעלות על הדעת. מכאן, שכל האמור בטכנולוגיה, עתידנו לוט בערפל.

השינויים הטכנולוגיים שזורים בשינוי התרבותי והתודעתי של האדם ומתחוללים במקביל אליהם. הצורך האנושי, הרגש האנושי ולמעשה התפיסה האנושית כולה, עשויים להשתנות מן הייסוד. למשל, אין ביכולתנו לדעת איך ייתפס מושג הפנאי בעתיד או אם בכלל ישרוד המושג; מכאן גם כי אין ביכולתנו לחזות את תרבות הפנאי של העתיד. מאחר ויחסי גומלין אלה מזינים אחד את השני, לא ניתן להשתמש בסמנטיקה ובהבניה החברתית את ההווה ולהכילם על העתיד. פעמים רבות אנו חוטאים בכך שאנחנו חושבים על הטכנולוגיה בלבד, ומבודדים אותה בעצם מן ההתפתחות התודעתית והתרבותית.
מאחר והרעיונות עצמם משתנים ומתפתחים במקביל להתפתחויות טכנולוגיות, מדובר בכפירה של ממש להתעלם משינויים תפיסתיים ולחשוב רק במונחי קידמה טכנולוגיים. תחשבו על "צורך" למשל, ייתכן מאוד כי בעתיד לא נדבר במונחים של "צורך", או לפחות לא במשמעותו הנוכחית. ייתכן כי ההוויה האנושית תשתנה בצורה מהותית כל כך, במידה כזו שהקונספציות שלנו והסמנטיקה שלנו, לא יהיו תקפות.
חלק לא מבוטל מדפוסי החשיבה המקובלים כיום כנראה וייעלם כליל מן העולם. רעיונות ההווה יהפכו לפיסת מידע פרימיטיבית מן העבר. תופעה זו של החלת קונספציות מן ההווה על העתיד, ניתן לכנותה בשם זיקה רעיונית; אנו שואבים השראה על העתיד מאותה זיקה. אולם, מאחר והרעיונות בליבת תודעתנו משתנים, אין ביכולתנו לנבא.

הסמנטיקה בה אנו משתמשים, היא הביטוי לרעיונותינו. מכאן, שמחוסר היכולת לגלות אובייקטיביות תפיסתית, כלומר להתנער מתפיסות ההווה שלנו, תעשיית החיזוי בהגדרתה לא יכולה לספק אלא "מוצרים" נחותים. גם אלה אשר עוסקים בחיזויי העתיד, נביאים כאלה ואחרים- בונים את העתיד מתוך תפיסתם האישית. כלומר ביסוס מגמות עתידיות על רעיונות מן ההווה. טענה אשר מרבה להישמע למשל, היא הטענה כי הרובוטים יחליפו את האדם. כשאותו "נביא" טוען כי רובוטים יחליפו את בני האדם ומכאן שלא יהיה יותר צורך באדם, הוא בעצם מנבא הרבה מעבר לטכנולוגיה, הוא בה בעת מנבא גם תפיסה ותרבות.
ההיסטוריה אין ביכולתה לשמש מכשיר נבואי. אולם, לחלוטין ניתן להעשיר את תפיסת העתיד שלנו בהתבסס על העבר. לא על דרך הדטרמיניזם נשכלל את הניבויים, אלא דווקא על ניתוח רעיונות וניבויים קודמים. בעזרת הסתכלות מעמיקה ברעיונות שפסו מן העולם נבחין כמה מגוחכים ולא רלוונטיים חלקם הגדול הפך להיות. אם נסקור מספר רב של ניבויים ותפיסות, נוכל לעגן בתודעתנו תפיסה מעט פחות נמהרת ונחרצת את העתיד; כך אולי ונצליח למגר את ההיבריס ה"ניבואי", ולהתייחס אל העתיד עם מעט יותר צניעות.
התפיסה כי מהות החיזוי היא על הדרך השלילה, כלומר לנבות מה לא סביר שיקרה- היא תפיסה אשר עשויה להניב לנו פחות ניבויים כוזבים, וזו מהות הכל בחשיבת עתיד- יש ביכולתנו להעריך מה לא סביר שיקרה יותר מאשר מה כן סביר שיקרה.

ההטיה בגינה ייתכן ואנו מועדים להתנהגות "ניבואית" מופרזת, עשויה לנבוע מכך שרעיונות גם הם עוברים התפתחות; האבולוציה של הרעיונות, "תורת המם". האדם טועה בחושבו כי ההתפתחות הרעיונית והתרבותית ניתנות להשלמה, כאילו היו חלק ריק מפזל של ציר הזמן. אומנם הרעיונות מזינים עצמם ומתהווים מתוך רעיונות העבר, אך את החוקיות שבהיסטוריה יכול האדם למצוא רק בדיעבד; ההיסטוריה היא זהב מחקרי בכל האמור להבנת האדם, אך אין לה ערך בניבוי העתיד.
גם בחיזויי העבר ניתן למצוא תועלת; בעזרת חיזויים אלה יש ביכולתנו ללמוד את רוח התקופה, את תודעת העבר, וזהו.
דווקא מעצם תיעול משאבינו האינטלקטואלים דווקא אל עבר מלאכת שאילת השאלות הנכונות, נוכל לגלות יותר זהירות ופחות התיימרות בחיזויים שלנו. לפני שנפצח בתיאורים סקסיים על העתיד לבוא, אנחנו חייבים להעלות על המוקד שאלות בסיסיות הרבה יותר. עלינו לאתגר את הפרדיגמות ולשחרר עצמינו משימוש לוקה של תיאורים ומילים, מאחר ויתכן אלה לא יהיו רלוונטיים בעתיד. אם רק נשכיל לשאול את השאלות הנכונות אולי נוכל להעריך מה לא יהיה, וזה די ויותר.
ישנן אינסוף אפשריות למה ייתכן שיקרה; סיכוי לא מזהיר במיוחד, בהתחשב בנסיבות.
חיזויי שווא פוגעים בנו ומכלים את משאבינו; עלינו לנקוט בזהירות ייתרה בכל האמור לאיפה שאנו מתעלים את אותם המשאבים. הגישה כי הדרך להצלחה, היא דרך שהיא נטולה מפגמים מהותיים יותר מאשר מהצלחות פנומנאליות, היא גישה ראויה לאימוץ. מוטב כי נגלה מעט ענווה בכל האמור לעתיד .

יכולת שרידה של רעיון או טכנולוגיה היא פונקציה של הגיל שלו. כלומר, ככל שלרעיון או לטכנולוגיה יש יותר "וותק", כך יכולת העמידות שלו רבה יותר. תפיסה זו מנוגדת לאינטואיציה שלנו; אם הגלגל הומצא לפני 2000 שנה, אין זה אומר שהוא מגיע לקיצו, נהפוך הוא; סיכויי השרידה דווקא עולים עם הגיל.
ספר התנ"ך למשל, הוא בעל "וותק" של אלפי שנים; אין זה סביר כי ביום תמים אחד הוא יעלם מן התודעה האנושית כלא היה.
חשוב להדגיש כי אין דווקא האיכות של הרעיון או הטכנולוגיה, הם הפרמטרים הבלעדיים ליכולת השרידה; האקראיות גם היא משחקת תפקיד משמעותי.
בתפיסה שלנו, מה שיותר חדש הוא גם יותר טוב, אך אין הדבר אלא קונספט מודרני. למעשה, רעיונות וטכנולוגיות שעמדו במבחן הזמן הם אלה אשר הוכיחו עמידות, לכן הם שרדו. מאחר והוכיחו חסינות מפני הכחדה, ניתן להסיק כי הם צפויים לשרוד כמשך ה"גיל" שלהם.
זלזול בעבר ובישן הוא זלזול המאפיין את תרבות הקדמה המעט צינית של תקופתנו. אנו מעדיפים את החדש, על אף שעוד לא עמד במבחן הזמן.

תפיסת עולמינו עברה תמורות מהותיות כל כך; נדרשת לנו פרשנות משוכללת בכדי שנוכל להבין את רוח ותפיסות העבר דרך עיניי ההווה שלנו, המכירות כאמור מציאות שונה מזו שניבאו קודמינו. אנחנו שמים ללעג את תפיסות העבר מאחר ואלה נראות לנו בהסתכלות לאחור, כל כך לא הגיוניות. האבסורד הוא, שאנחנו נכשלים שוב ושוב תחת אותן ההטיות בדיוק; אנחנו כל כך בטוחים בעצמינו וביכולות הניבוי שלנו, אך בה בעת אנחנו מתנשאים ולועגים על אותם הניבויים אשר התבררו כוזבים. אנחנו משוכנעים שאנחנו פיקחים יותר מאבותינו ולא מצליחים לשים את עצמינו במקומם; אין אנו מכירים בתחושת הביטחון שכנראה ואפפה גם אותם, בעת ניסו ללמוד ולחזות את העתיד.
לא רק שאנחנו נכשלים במשימת החיזוי לכאורה, אלא מייתרים אותה לחלוטין. מאחר ולא ניתן לנתח את מגמות העתיד תחת המשקפת המוגבלת של ההווה, שומה עלינו לפתח גישה חדשה בהתייחסותנו אל העתיד. גישה בה אין אנו מנסים לחזות אותו…

~הסוף~

oculus-1200x799
תמונה לחסידי הטכנולוגיה- טראנס הומניזם במיטבו

תמונה שתלך לדפי ההיסטוריה? ייתכן, אך לאו דווקא בתור תמונה המייצגת את ראשיתו של עידן, ייתכן שתמונה זו תייצג את תפיסתו של האדם דאז.
חזון נלעג, מעט תמים בראי העבר הכוזב- העתיד מראה לנו כמה לא צפוי הוא יכול להיות. אי אפשר לדעת איזו תפנית טכנולוגית/תרבותית תעלה; הניבוי לשוטים. לא ניתן לחזות את העתיד דרך משקפי ההווה.

לאלה שאולי חוששים מהתמונה- בעיניי אין מדובר בתמונה שמתארת את העתיד. זו תמונה שמתרחשת בזה הרגע. זו תמונה שהמטאפורה שלה מתרחשת כבר עשור. הטכנולוגיה תקבל ביטוי תרבותי שונה והרבה פחות קודר בעיניהם של אלו מהעתיד. ייתכן כי הם יחשבו כי מדובר בחזון מגוחך. למעשה, סביר מאוד שהתמונה הזו תהיה ללעג יותר מאשר בשורה. מה גם שהשינוי התרבותי יהיה הדרגתי; יחסי הגומלין הם הדדיים- טכנולוגיה ותרבות.
האדם מתנתק מהנפש. מתרחק מהטבע- אבד הקלח על תלונות מהסוג הזה. הפער הוא לדעתי שאין אנו מבינים כי ההסתגלות נעשית ברמת המין עצמו, ולא ברמתו של הסובייקט.
אי שאילת השאלות הנכונות זהו שורש הבעיה; זה קריטי שנדע מאיפה לתקוף את התופעה.

FacebookEmailTwitterPinterestWhatsApp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *