Fausts_Dream_by_Luis_Ricardo_Falero

6 באפריל 2016

דון קישוט

חטא תאוות הבשרים

אילו הייתם שואלים את דון קישוט ודאי היה אומר:

"אשתי? הטובה בנשים! כה שנונה וחכמה…
טובת לב ומצחיקה; כיצד זכיתי באישה,
אשר השלמות היא אח ורע לאישיותה?
שותפה לדבר מחשבתי…
החצי השני שלי בוודאי היא!
…אך כמובן, ידידיי, אני אינני תמים.
מודע אני לכך שלאשתי גם חלקים רעים…
אך עם מגרעותיה אני בהחלט יכול להתמודד!
הן כאין וכאפס לעומת שאר אישיותה המופלאה!
אז אל נא תחשבו שעשיתי טעות בנוגע לבחירתה.
והדבר אשר חשוב הוא יותר –
הסתכלו קודם במראה לפני שאתם מביטים בי בעין כה צרה."

מאז ומתמיד לדון קישוט הייתה לשון חלקלקה וכריזמטיות בשפע,
לכן יכול היה לגרום לכל שומעיו להבין, כי הוא אכן בעל למופת, אדם טוב שלא להאמין!
אך אם הייתם ממשיכים לעקוב אחריו במהרה הייתם מגלים – שבכל הזדמנות הנקרית בדרכו מתרועע הוא עם נשים
וכשהיה נתפס הוא בחברתן מיד היה טוען:

"אלו הן נשים יפות בהחלט!
תאווה לעיניים… סבר לאוזניים…
אני אנוכי, יכול להתבונן בהן שעות!
לצלול עמוק אל תוך הלגונה הכחולה ולשחות…
פשוט לשחות!
הכיצד זכיתי לשבת כלל במחיצתן?
…אך אבוי, אל נא חשבו עליי הגיגים רעים!
אומנם פרחים יפהפיים הן, אך ברור שידי לא יושטו ופי לא יטעם.
הפרי הוא אסור. הפרי הוא מסוכן.
וכמובן – הנני נאמן."

אך בראשו של דון קישוט מחשבות אפלות לעיתים חולפות…
לעיתים, הוא מדמיין את עצמו עם אותן נשים. מדמיין אותם על מיטה, מתנים אהבים.
מיד דון קישוט מלקה עצמו וקוטע את שטף המחשבות – אך כשהזמן עובר מחשבות מסוג אחר לראשו חוזרות ושבות:

"אשתי… הכיצד לומר… מראיה לא מסביר פנים.
אני והיא, נשמות תאומות…
אך תמיד הנני ממשיך לבהות…
ממשיך לתהות – האם זהו הכל?
האם זה אמור להיות כה משמים?
ואם לא – ובכן, למה רואה אני בעיני רוחי את כל אותן נשים אחרות?
למה אני רואה את פניהן הסימטריות?
את הגוף הרזה, החלק – את עיניהן הכחולות?
למה הצחוק שלהן ממשיך להתגלגל בראשי,
ולמה הנדות העפעפיים ממשיכות להרטיט את ליבי?
האם אהבה היא זו, או שמא… רק תרגיל?
הכיצד מסוגל אני בכלל,
לאהוב כמה נשים במקביל…?"

גלגלי הזמן פועלים במהירות – ודון קישוט פועל ללא שום זהירות.
כשרומן מתפתח בינו לבין הנשים היפות הוא אינו מביע שום התנגדות, וכשגופו מתגלגל במיטותיהן בלילות שאחרי אין הוא חושב שעשה כלל טעות.
יהיר כהרגלו, דון קישוט נשאר כשהיה, אך בבוקר שאחרי הוא טועם את התרופה המרה:

"אבוי! כמה אלוהית היא התחושה!
כמה נפלא הוא הפרי!
כמה נהדר הוא הטעם!
הכיצד יכולתי, להסתדר בלי…?
כמה פספסתי, כשבחרתי את עיניי להפנות ואת ליבי להסתיר?
כמה נוראית היא ההרגשה…
מה אעשה כעת, כשאל מיטתה של אשתי אחזור?
הכיצד אוכל להביט בפניה? בגופה?
כעת אחרי שראיתי את כל אותן נשים,
צועדות עירומות כמו בתהלוכה?
הכיצד אוכל לחזור אליה, אל אשתי האהובה…
כשמחשבותיי האפלות הופכות את דעתי לטרופה?
אבוי לי! כמה אומלל הוא מזלי!"

ובמקביל למחשבותיו הקודרות, בראשן של כל אותן הנשים, דון קישוט הוא גבר מהולל – הגבר שבגברים:

"גבר נאה הוא דון קישוט. איש אשכולות.
ג'נטלמן של ממש, ואדיב לכל הבריאות.
גבר מושלם ללא צל של ספק –
ואני אנוכי, דווקא מבין כולן, זכיתי עליו להתרפק.
כה רגוע הוא במצחיתי… כה נינוח…
לעומתו אני כה לחוצה וחסרת מנוח!
ודאי מגחך הוא בליבו, כשעיניו רואות…
לא. דון קישוט הוא אצילי. אביר על סוס לבן.
כה מתחשב הוא… כה אינטילגנטי.
לעולם לא ייתן לי להרגיש בזויה או לא רצויה.
יכולה אני כבר לדמיין את הפעמונים בחתונה…!"

אך אבוי!
לדאבונו של דון קישוט,
כל הרפתקה סופה להיגמר. כל הוללות במבוי סתום תתקל.
דון קישוט, במלוא יוהרתו חשב – כי יביס את אדון הזמן.
אך לשקר אין רגליים, אין הוא יכול לברוח.
אם רק היה יכול להפנים…
דון קישוט עמד לבוא על חטאו. לשלם על שדיו החבויים בארון.
אט אט שקריו החלו להתגלות. הנשים – שמעו אחת על השנייה – כך זה כשכל היום הן מרכלות.
על דון קישוט לשלם על תאוותיו – את זה הן ידעו לומר בנקל, אחרי שאיתן ללא שום חוצפה שכב:

"איי דון קישוט שהכרתי? האציל? האבירי?
כה טיפשה הייתי כשהאמנתי למילותיך…
היו אלה מילים שחוקות –
מילים שנאמרו לכל פלגשותייך…
אחרי הכל אתה לא הגבר המושלם! אתה רמיה!
עכשיו אני מבינה. עכשיו אני מפנימה.
אתה לא מיוחד אלא… בדיוק כמו השאר!
ארור תהיה דון קישוט על היותך אתה!
ארור אתה ביחד עם כל הגברים שעל פני האדמה..
מי ייתן וקללה תרבוץ על ראשך ועל ראשיהם…
כי תעבוד את האדמה… לא תוסף תת כוחה לך!
נע ונד, תהיה בארץ… כמגורש! מצורע!
מי ייתן וזה יהיה כל עולמך…
כה גדולה היא תאוותך…
כך תהיה גדולה נדידתך!"

דון קישוט מובס.
עולמו חרב.
הוא בשפל המדרגה. בשפל של חייו. מחוסר כל.
בלית ברירה ממש כנבואת הזעם של הנשים – עוזב הוא את הבית, חסר אונים.

אך במהרה הוא מגלה שבערים בהן נהג התהולל – כעת לו בזים, ובמקומות הנידחים והמצורעים ביותר – אפילו שם אותו לא מקבלים.
בלית ברירה מתחיל הוא לצעוד ימים ולילות…
בחום שרבי ובקור אימים – עובר דרך מדבריות חול לוהטות, חוצה עמקי שלג קפואים.
הולך הוא ימים, שבועות, חודשים! מסע מפרך ומתיש, מלא קשיים.
עד שיום אחד דון קישוט הר גדול מוצא.
ולמרגלותיו, שלט קטן מכריז:
"טפסו מעלה – אל עבר הפסגה, אל תעצרו, עד שתיתקלו בבקתה."
דון קישוט מניד בהחלטיות ראשו. הוא סקרן ומרגיש שזו סוף מסעו.
בסופו של יום מגיע הוא אל בקתה קטנה ורעועה – ובתוכה שוכן קוף גדול, הלובש גלימה ומעשן מקטרת גדולה.
דון קישוט מחליט מיד לומר את אשר בליבו:

"הו קוף חכם, הו קוף גדול!
גדולה היא צרתי… איומה היא כמו השאול!
מה לא בסדר עם ליבי?
מדוע חומד הוא כל כך הרבה נשים?
אפילו עכשיו, אחרי תקופה כה ארוכה,
במחשבותי אני עדיין מתאווה…
הגד נא לי מה אעשה…
ספר לידידך דון קישוט כיצד לצאת מזה!"

והקוף החכם מפזר את האפר ממקטרתו ואומר בחיוך:

״ממרחקים על שמך שמעתי… דון קישוט.
מעריצים ושונאים… פיארו וקיללו אותך רבות.
ואני אנוכי תהיתי לעצמי –
מי הוא זה דון קישוט? ודאי לא עוד אדם סתמי.
אבל שמועות הן רק שמועות,
לא כך, דון קישוט המהולל?
אתה הינך לא כה גדול,
כמו שאני אנוכי איני כה חכם.
אבל כן למדתי דבר אחד או שניים, עם זאת אסכים.
למדתי זאת במהלך כל השנים בהן ביקרתם, וביקשתם להחכים.
למדתי, שאתם בני האדם עיוורים.
אתם באים לכאן במטרה לקבל עצות –
אך לעולם לא מקשיבים.
אתם תישארו בדיוק כמו שאתם,
וגם אתה, דון קישוט המהולל.
לא תשתנה, לא תלמד – רק תישאר אומלל.
אך זה בסדר גמור…
כי אתה, דון קישוט, בדיוק כשארית בני האדם –
חושבים כולכם כי טובים אתם מן החיה.
נרתעים אתם למראה דם!
אתם רוצים להיות נאורים… ייחודיים…
אך לא כך הדבר!
אבל זהו בדיוק מה שמכשיל אתכם…
הכיצד תרוצו בחופשיות, כשידיכם קשורות לרגליים שלכם?
האם מבין אתה דון קישוט?
האם אתה מפנים?
הכיצד אתה רואה לביאה חסונה מזנקת על אנטילופה שברירית ולא חושב לעצמך –
הרי זהו אי צדק משווע?
הכיצד עיניך לא רואות את כל אותם קופים הרוצחים קופים אחרים ואוכלים אותם –
רק משום שלטריטוריה להם פלשו?
הכיצד אתם לא ממהרים לתת חוקים ודין לממלכת החיות?
שהרי אם היינו בני אדם, דרכינו בעיניכם היו נזולות…
האם ישנו בעל חיים אחד שמהרהר בהגיגי הנפש ונתקף לבטים פנימיים?
רק אתם, בני האדם.
רק אתם, ייחודיים. רק אתם – שונים.
האם מבין אתה, דון קישוט? האם מפנים?״

דון קישוט לא הבין.
דון קישוט, לא הפנים.
אז הקוף החכם התייאש וחיש מהר שאל –

"ובכן, איזו עצה תרצה לשמוע?"

ודון קישוט חייך חיוך רחב ומיד אמר –

"הגד נא לי, קוף חכם וגדול, מה אעשה?
הכיצד אוכל להישאר עם אישה אחת?
הכיצד לא אתפתה ואעשה את הדבר האסור, השגוי, הפסול?
הגד נא לי בבקשה, קוף חכם ודגול!"

הקוף החכם חשב למשך כמה שניות.
פרצופו נעשה עצוב כשהשיב באיטיות:

"המשימה היא אכן, לא פשוטה – אך אפשרית.
מעתה והלאה אתה הינך מוכרח –
לקבל על עצמך כל מרמור, כעס ושנאה –
ולהשאיר אותם עמוק בתוך ליבך הרך.
מעתה והלאה, הנשים – היפות, החכמות, המצחיקות –
כולן באשר הן, ימררו אותך ואת חייך…
אך אל תטעה!
מקור הכעס והתסכול הוא לא בהן אלא רק בך –
על הדיכוי שקיבלת על עצמך.
ובמצב מדוכא זה, מוכרח אתה לשמור הכל בפנים.
להתכחש. לשקר לעצמך. אחרים לא להאשים.
מוכרח אתה לקבל את המציאות העגומה,
ולקבל כל צרה בחיים בשקט, בסגפנות, מהלומה אחר מהלומה.
ודאי מבין אתה שעולמך לא יהיה וורוד…
כלל וכלל לא, דון קישוט.
אתה תשנא את עצמך ואת אשתך.
אתה תבכה בלילות.
אך זה הוא העול אותו קיבלת על עצמך –
האדם שבחרת להיות, מרצון. משמחה.
בחרת לחיות חיים הכפופים לחוקי האדם המגוחכים והקלוקלים שאתם עצמכם – "

דון קישוט מוחא כף וקוטע את דבריו של הקוף החכם באחת:

"נפלא, מצוין, נהדר!
אין לי שום ספק, שאני יכול לעמוד בזה! העניין מסודר."

אלו היו דבריו האחרונים של דון קישוט.

חיש מהר יורד הוא מן ההר, ליבו קליל, רגליו מהירות.
עצתו של הקוף החכם, כך ידוע, היא העצה הטובה ביותר שאפשר לקבל – הוא יכול להיות רגוע!
׳אם אדכא את התאווה ואת היצר,׳ הוא חושב ׳
את חיו החדשים עומד הוא להתחיל…
וכל שצריך הוא לעשות, זה לדכא את התאווה ואת היצר הרע להקשות!
ראשו בעננים.
מרגע זה ואליך – הוא יחיה חיים מאושרים.

ואת החיים המאושרים אכן במהרה הוא חווה בהצלחה –
מוצא הוא לעצמו אישה ממוצעת במהרה, מוליד ילדים ממוצעים וחי חיים ממוצעים, מלאי שגרה.
הוא עושה דברים ממוצעים בימים ובלילות –
ואת הכל הוא עושה עם מרירות וזעף של נשים הרות.
אך דון קישוט יודע (לא) עמוק בליבו שהוא עשה את הדבר הנכון. דון קישוט יודע שהוא הלך בדרך הנכונה.
דון קישוט היה שונה משאר הגברים! על זה, ודאי, כל אישה תפטפט.
הוא נעשה לבסוף
… אדם למופת!

והקוף החכם, ממרומי ההר, צחק צחוק גדול ושר –
הו דון קישוט~

 


אהבתם? תשתפו!
לא אהבתם? תנו ב"לייק" תפרגנו מה קרה?!
FacebookEmailTwitterPinterestWhatsApp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *